ד"ר פינקי פיינשטיין
כל התארגנות קבוצתית, החל מזוגיות, משפחה ועד לקבוצה, קהילה, שכונה, עיר או מדינה מתפקידם לשמש, בראש ובראשונה, כ"רחם" עבור חבריה.
המשמעות של "רחם" היא שהמרחב הקבוצתי תפקידו העיקרי להזין, לגונן ולהוליד.
אפשר לעצור ולהסתכל על המקום בו אנחנו חיים כיום.
עד כמה הוא באמת מזין?
או שמא הוא מנצל וניזון מהאנשים ואף לעתים מרוקן אותם?
עד כמה הוא מגונן עליהם כך שיוכלו להרגיש בטוחים רגשית, פיזית ורוחנית, כך שיוכלו להרגיש חופשיים לבטא את מי שהם ולהתמודד ללא הפרעות עם האתגרים שחייהם מציבים בפניהם?
עד כמה הוא "מוליד"?
עד כמה הוא דוחף אנשים להגשמה עצמית, לביטוי ייחודי, להגשמת חלומות ולמימוש מה שמיוחד בהם? או שמא הוא מתיש אותם בשחיקה יום יומית שמרחיקה אותם מהדרך הנכונה בשבלם?
מבחינתי, זהו אחד היעדים החיוביים המרכזיים של התקופה הזו וזהו גם אחד הכלים החשובים בהתמודדות עם קשיי התקופה הזו: יצירת תנועה שהיא רחם ובתוכה מרחבי פעילות קהילתיים שמתרגלים ומיישמים את תכונות הרחם ("רחם ביתי", הפנינג ארצי "להיות בבית", סדנאות מזינות, יצירת קשר אישי עם חברי התנועה ובינם לבין עצמם ועוד).
ככל שאנחנו מגדילים ומחזקים את הרחם שלנו כך מתעצם הכוח האזרחי וכך השליטה על סדר היום עובר אל האנשים עצמם. את העתיד הזה אנחנו כבר מיישמים בתנועת הבית שלנו.
תענוג להיות חלק ממימוש חזון שכזה.
